פתחים סווגו בערך כ"טקטיים וחדים "לעומת" עמדות ומשעממים ". לדוגמא: e4-e5 (משכון המלך), e4-c5 (הגנה סיציליאנית) נופלים תחת הקטגוריה הקודמת, ואילו d4-d5 (משכון המלכה), e4-c6 (הגנה מקארו-קן) תחת השנייה. אך לא כל המשחקים עוקבים בקפדנות אחר כלל האגודל לעיל, כל פתיחה יכולה להשתנות לטקטית או למיקום בהתאם לשורות שנבחרו במשחק האמצעי.

עם זאת, השחקנים בחרו בחביבת הפתיחות שלהם ולמדו קווים שונים. שמקורם מהפתח. ברגע שמספר המהלכים יגיע ל -2 ומעלה, האפשרויות גדלות באופן אקספוננציאלי ומכאן שלרוב הפעמים לא יובילו לאותו משחק בדיוק אותו למדו האנשים קודם לכן, אפילו ברמת המאסטר הגדול, שלא לדבר על חובבים.

אתה יכול לפתוח באופן אקראי, אך בכך תפר את עקרונות הפתיחה הבסיסיים ולכן סביר להניח שתפסיד במשחק מול שחקן מנוסה. תוכל לעיין בקישור הבא בכמה הנחיות פתיחה-

http://www.danheisman.com/opening-principles.html

"מדוע אנשים לא נפתחים באקראיות רבה יותר, במעין חלקים מפוזרים לסגנון הרוח? אין ספק שהיריבים לא יצפו לכך ומשחקים ישוחקו מחדש עבור שני השחקנים."

אנשים רבים עושים זאת. זוהי אסטרטגיה תקפה לחלוטין ברמות משחק נמוכות יותר (שהיא קטגוריה הכוללת אנשים שהדיוטות יחשבו כ שחקנים טובים מאוד).

עם זאת, יש סיבה שיש מהלכי פתיחה מושמעים שוב ושוב ברמות גבוהות: הם טובים. כשאתה סוטה מהם, כנראה שהמהלך השונה שעשית אינו טוב כל כך. כאשר יריביך חזקים מספיק בכדי לזהות ולנצל מהלכים תת-קרקעיים אלה, עמדותיך יהיו גרועות יותר מאשר אם היית דבוק בתיאוריה.

זו הסיבה ששחקנים ברמה עולמית משננים את הקורות של תיאוריית הפתיחה - לעשות כל דבר אחר יהיה לעשות ויתור ליריב.